סיפור שריגש אותי עד דמעות,
של המוהל הרב אבוהב, ידוע ומפורסם.
(מומלץ)

הטלפון במשרדי צלצל.
הלו?! נשמע קולה של אישה.
"שלום וברכה", עניתי.
האם זה המוהל אבוהב?
כן, מי מבקש?
שלום, האם אתה פנוי מחר לברית מילה?
בעיר חולון, 7.30 בבוקר ?
בשמחה עניתי.
יופי! אז קבענו מחר בכתובת ...... בשעה 7.30 בדיוק, משפ' גולן, אני מבקשת לדייק,

כך הסתיימה השיחה המוזרה, הנחתי שהיא פשוט מתרגשת.
רשמתי לי את הפרטים ויצאתי ממשרדי.
למחרת יצאתי מיד אחרי תפילת "שחרית", עצרתי מונית ולאחר כ- 20 דקות הגעתי לכתובת היעודה.
להפתעתי לא היה זה אולם שמחות ואף לא בית כנסת.
היה זה בית פרטי בשכונה אמידה, על הדלת היה כתוב:"משפחת גולן".
דפקתי קלות על הדלת וזו נפתחה מיד, "שלום לך, אני מתנצל אך ממש מאוחר לי" אמר בעל הבית ויצא מיד.

נעים מאוד! אני גב' גולן, בעלי כבר יצא? אמרה\שאלה האישה, גם אני צריכה לצאת! אך אל דאגה, המטפלת תגיע בעוד כרבע שעה להחליף אותך עם יובלי..
תספיק לערוך את ה"ברית" נכון?!
יובלי .. ??
אהה .. יובלי זה התינוק שאותו אתה אמור למול.
כבר קראתם לו שם? תמהתי.
כן... האמת שלא רצינו בכלל לערוך ברית כיוון שאיננו קשורים כלל לסממנים יהודיים, אך בסוף שגיא ואני החלטנו שאולי בכל זאת כדאי, אתה יודע .. שלא יתבייש מחבריו כשיגדל...
הבנתי ששגיא זה בטח אבי הבן שהיה כאן לפני מספר דקות.

אמרתי: אי אפשר לערוך כך ברית מילה! מי הסנדק? היכן אבי הבן? מניין? בשום אופן! מניין...??
...גם ככה מאוחר לי מאוד, אני מבקשת שתתחיל עם הניתוח הזה כי עוד דקה שתיים, גם אני יוצאת...?!
נכנסתי לחדרו של התינוק, פרשתי את כלי המילה על שידת ההחתלה והבטתי בתינוק הישן.
דמעות רותחות זלגו מעייני, לא האמנתי כי כך נכנס ילד יהודי בבריתו של אברהם אבינו...
הערתי את יובלי בעדינות, הושבתיו על ברכיי ותוך שאני משמש כסנדק, כמוהל, כאבי הבן והמברך, וכך מלתי אותו.

לאחר מכן, מצאתי את עצמי יושב עם התינוק בזרועותיי ו כמו תינוק.
בכיתי עליו, בכיתי על צער הגלות ועל כך שיש בארץ ישראל יהודים כל כך רחוקים משורשיהם, מאמונת אבותם..
בכיתי על כך שמי יודע לאן יגיע הילד הזה.
איזה מן חינוך הוא יקבל..
בכיתי על כך שאיננו מבינים עד כמה יש לדון את אחינו הרחוקים לכף זכות..
וכך עברה לה כמחצית השעה עד שלפתע נכנסה המטפלת.
היא התנשפה והתנצלה על כך שאי¿¿¿ תוך כדי ריצה לחדרו של יובלי.
לפתע היא שמה לב אלי, אדם חרדי יושב ומנסה, ללא הצלחה להסתיר את דמעותיו שעד עתה זלגו ללא הרף.
מי אתה ? שאלה.
אני המוהל אבוהב עניתי.
אהה נכון שכחתי לגמרי.
גב' גולן אמרה שיובלי עובר היום ניתוח קטן.
אז מה שלומו? איך הוא מרגיש?
הוא יהיה בסדר, אני צריך לצאת כבר אמרתי ויצאתי ללא שהיה נוספת.
אותו יום סיפרתי למשפחתי על הברית המוזרה הזו ולאחר זמן פרח הדבר מזכרוני.
כמוהל בת"א ערכתי אלפי בריתות, תודה לאל במשך יותר משלושים שנה.
לאחר כ-12 שנים, נכנסו למשרדי ברבנות בת"א אישה ובנה הם נראו כאותם שאינם שומרים תורה ומצוות, אך כאלה נכנסו פעמים רבות למשרדי.
האם אתה המוהל הרב אבוהב שאלה האישה?
כן, ומי אתם? שאלתי.
אני גב' גולן מחולון, האם אתה זוכר אותי?
אמרתי שלא...
והיא המשיכה: לפני כמעט 13 שנים הזמנו אותך לערוך ברית ליובלי שלי, השארנו אותך איתו עד שהגיעה המטפלת..
ברגע אחד הכל חזר אלי.
כיצד ניתן לשכוח ברית שכזו? בודאי שאני זוכר !
יובלי כבר היה נער יפה תואר גבה קומה.
במה אוכל לעזור לכם?
בני זקוק לעזרה!
כבר זמן מה שהוא מתעקש לפגוש את המוהל שלו, איני יודעת מה לעשות, אז הבאתי אותו אליך אמרה ופנתה כעת לבנה זה המוהל עכשיו אתה מרוצה?!
אני רוצה לדבר עם הרב ביחידות אמר.
משיצאה אימו של יובל, מיד פרץ הוא בבכי ואמר: אני רוצה תפילין, רוצה שבת, ויותר מהכל אני רוצה ללמוד תורה!!!

קמתי אליו, חיבקתיו ונישקתיו עודדתי אותו.
שאלתי: מה הבעיה?
הוריי! ענה נחרצות.
קראתי לאימו ואמרתי לה: לבנך אין שום בעיה ואינו זקוק לעזרה, הוא בסך הכל רוצה ללמוד תורה.
אני יודעת! כבר היינו אצל פסיכולוגים ואנשי מקצוע רבים וכלום לא עזר..
כולם אמרו שעלינו לעשות מה שטוב לילד, לכן באנו אליך...
האם תוכל ללמדו תורה?!
שוב מצאתי את עצמי יושב ו כתינוק..
הפעם בכיתי משמחה, פתאום הבנתי כי באותה ברית מילה מיוחדת, לא בכיתי לבדי בודאי גם אליהו הנביא זכור לטובז בכה איתי ברוך שומע תפילה !!!